רפלקציה- דפנה
שמחתי ששמה לא צלל אל תהום הנשייה ועל אף שאין לה נצר ושריד שאר בשר מבשרה שיזכור אותה, בכל זאת שמה מוזכר, ועבודה כתובה זו תהיה לה גל עד.
הערכתי מאד את עז רוחה, הן בשנות המלחמה והן בפועלה בארץ.
אני דור שלישי לשואה, חזרתי לא מזמן ממסע לפולין והרשמים משם עדיין חיים בתוכי.
כל סיפור שואה טרגי שבסופו קיים שורד= ניצול, מגביר אצלי את תחושת השמחה.
אין ספק שהשורדים, וציפורה ביניהם, הם קומבינציה של השגחה אלוקית ועקרון "הברירה הטבעית"- החזק שורד. וחוזק זה הוא זה שהוביל אותה לרצות להיות בעמדה של לוחמת, עמדה של לתת הכל למען המטרה הנעלה, הגדולה, של בית יהודי לעם היהודי בארץ הזו.
דמויות המפתח אותן פגשה על אניית המעפילים "אנצו סירני" היוו ללא ספק טריגר להחלטתה לקחת חלק בכוח המוביל ולא לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לנס.
ציפורה קיפחה את חייה בקרב. צעירה בת 21 הייתה. טרם הספיקה למצות את חייה.
חשבתי על פרק הזמן הקצר שהספיקה לחיות, ושאף חלק ניכר ממנו היו חיים שאינם חיים.
אך יחד עם זאת, הרגשתי שלפחות לא היה זה מוות סתמי. היה זה מוות עם גב זקוף על מהות קיומה ומהות קיומנו עד היום.
לסיכום, עבודה מרתקת זו פתחה לי צוהר לנושאים חשובים שנחשפתי אליהם.
התוודעתי אל החיים במחנה טרזיינשטט, על חשיבות הפעילות המחתרתית ובמיוחד ב"ההגנה" וכן על תנועת הנוער "גורדוניה", על היקף פעילותה הרחב והחשוב ואין ספק כי למדתי מכך רבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה