סיכום

סיכום                                           

עבודת החקר עסקה בשאלה: איזה מבין תחנות חייה של ציפורה יעקובוביץ' הייתה זו בעלת ההשפעה הגדולה ביותר עליה שבעקבותיה היא עלתה לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה, התגייסה לשורות "ההגנה" וחרפה נפשה למען הארץ והמדינה העתידית שקמה בעקבותיה. כל זאת למרות עצם היותה נצר אחרון למשפחתה שנספתה כולה בשואה. 

ציפורה יעקובוביץ', ילידת צ'כוסלובקיה, חוותה את השואה על בשרה ואיבדה את הוריה, אחיה ובני משפחתה הקרובים והיקרים לה מכל. ילדותה הגיעה לקיצה מוקדם מהרגיל, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ומנערה צעירה, בגיל מצוות, הפכה למעשה לאישה שמוטלת על כתפיה האחריות הגדולה של הדאגה לעצמה ולסובביה. 

חייה היו צרופים חוויות מטלטלות ומסובכות, שרק נס גלוי יוכל להסביר את היחלצותה הבל תתואר מהתחנות הקשות והאירועים שפקדו אותה. ממחנה אושוויץ הגיעה למחנה טרזינשטט, חזרה להונגריה ולאחר שמצאה את ביתה ריק מאדם הצטרפה לתנועת "גורדוניה". משם הגיעה לאוסטריה, עברה את הגבול לאיטליה ועלתה לארץ ישראל באניית המעפילים "אנצו סירני". 

כתושבת צעירה בארץ לא מוכרת, ציפורה הצטרפה לכפר עציון והקדישה זמן רב בניסיון להיטמע בחברה הכללית ולהתנהג על פי אורח החיים החדש לה. היא התגייסה לחטיבת "עציוני" שבתנועת "ההגנה"- חטיבה מספר 6, ובמסגרת מלחמת העצמאות, הייתה אחת מהלוחמות נגד הלגיון הירדני שפרץ את ביצורי כפר עציון. מעשה גבורה זה הביא לבסוף למותה הטרגי בטרם עת, בהיותה בת 21 בלבד. 

ציפורה יעקובוביץ' חוותה את אשר חוותה מהסיבה שהייתה יהודיה. חלק מעם שצורריו הנאצים רצו להשמיד, להרוג ולאבד. בשל כך, בין השנים 1939-1945, חייה הוכתבו על ידי קבוצה של אויבים גרמנים. היא אולצה לעבור במקומות שכנראה ולא הייתה עוברת בהם לו היו חייה רגילים. הסיוט הנורא של כל אדם הפך אצלה למציאות.

אמנם בחוויותיה בשנות מלחמת העולם השנייה היא לא בחרה, אך להצטרף אל קבוצה צעירה שלוחמת נגד גורמים עוינים על מנת להגן על א"י- בחרה. ולמה? הרי שיקולים רבים שעמדו לנגד עיניה, עשויים היו להביא למסקנה שעומדת בסתירה מוחלטת לבחירתה הסופית- ההתגייסות והלחימה. בנוסף לגילה הצעיר והמחשבה שכל החיים עוד נמצאים לפניה, עלתה גם המחשבה שהיא נשארה שריד אחרון למשפחתה שנטבחו באכזריות בגולה. הרצון להמשיך את השושלת, להשאיר זכר.

לעומת כל זאת, במסגרות השונות בהן נמצאה ציפורה בעברה, ניתן למצוא השערות רבות המנמקות בצורה הגיונית את החלטתה דווקא כן לנקוט בצעד המשמעותי המדובר שלבסוף סיים את חייה: 

•במחנה טרזינשטט עבדה ציפורה במאפייה, והשתדלה לספק אוכל ליהודי המחנה הרעבים. אולי עצם העובדה שראתה את מצוקת העם היהודי ואת כוחו הדל- שחלק נכבד מזה היה בעקבות הרעב הקיצוני- היה אחד השיקולים שגרמו לה לבסוף להחליט לתקן את המצב העגום ולפעול למען רווחתם, אושרם וחוסנם.

•את "אנצו סירני", אניית המעפילים בה הפליגה ציפורה לארץ ישראל, ליוו מספר אנשים מרכזיים שהיו אנשי פלי"ם ו"גדעון". יתר על כן, אנשי המוסד לעליה ב' ארגנו את המעפילים לקראת העליה. אולי כאשר ראתה את מובילים אלה, שהתגייסו לארגונים השונים ופעלו רבות למען העם היהודי, זה גרם לה להתגייס בשלב מאוחר יותר, כשהגיעה לארץ, ל"ההגנה" במסגרת חטיבת "עציוני" - חטיבה מספר 6, חטיבת "ירושלים".

•תנועת הנוער "גורדוניה" הייתה התנועה אליה הצטרפה ציפורה בהגיעה לבודפשט, הונגריה. התנועה דגלה בערכים חברתיים מוסריים, הייתה ציונית, חלוצית ופעלה למען היהודים. אולי הכלים שרכשה וערכי המוסר שספגה- כמו לתרום לזולת בכלל ולעם היהודי בפרט- גרמו לה לקחת את ערכים אלה צעד אחד קדימה- ולתרום לעם היהודי ותקומתו בעזרת לחימה במסגרת "ההגנה". 

לסיכום, דעתנו היא שהתחנה בחייה של ציפורה שהשפיעה באופן המשמעותי ביותר עליה בקבלת החלטתה להתגייס ל"ההגנה" במסגרת מלחמת העצמאות היא אניית המעפילים "אנצו סירני".